בקורס של פרופסור דוד חן "מדעי החינוך במאה העשרים ואחת" התבקשנו לדון בסוגיה מהו בעצם משבר בחינוך?
בתקופה משברית כמו היום יש צורך בחשיבה אסטרטגית – שיטתית, כוללת ורציפה היוצאת משתי שאלות עיקריות:
1. מה צריכות להיות מטרותיה של מערכת החינוך כיום?
2. לאור מטרות אלו, מהן ההגדרות של הפרמטרים היסודיים של החינוך שיכולות להביא להשגה מרבית של המטרות הרצויות?
הסימנים למשבר נמצאים בכל מקום ובשתי רמות: רמת האלימות בבית הספר על רקע פערים כלכליים ותרבותיים וחרושת "הרפורמות" "והפרויקטים" והועדות המקצועיות והציבוריות הצצות בזו אחר זו שבאות לתקן ורק נכשלות.
המשתנים הנחשבים לגורמי המשבר העיקריים בימינו:
בעיות ארגוניות- מבניות, בעיות מנהיגות וניהול, בעיות קוריקולום(ליבה),סוגיות כלכליות(תקציב, משכורות, השקעה לתלמיד), פערים כלכליים בין התלמידים.
בסרטון הרב מיכאל מלכיאור מדבר על דרכי השיפור של מערכת החינוך בישראל על ידי שינוי מעמדו של המורה, תגמול הולם, הכשרה מקצועית, צמצום מספר התלמידים בכיתות, הוא מתייחס גם למעמדו של המנהל כדמות מובילה. והכי חשוב להערכתו יש לשים דגש על דיפרינציאציה בין ילדים בפרפריה, ילדים עולים, ילדים ממשפחות מעוטי יכולת וכדומה.
לדעתי, בהחלט צמצום הפערים בין התלמידים , הקצאת משאבים עשוי להוביל להישגים מכובדים במערכת החינוך מבחינה לימודית, חברתית וערכית.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה